דיק אחזקות וניהול בע"מ ואח' נ' כנרת ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר. פסק הדין ינומק באופן תמציתי כמצוות התקנות.

התובעת 1 הינה חברה בע"מ, המשכירה את השטח הנמצא בתחנת הדלק דור אלון בסמוך לצומת גנים, פתח תקווה (להלן: "הנכס"). התובע 2 הינו מנהלה של התובעת 1 ומי שהיה בקשר ישיר עם הנתבעים.

הנתבעים הם השוכרים של הנכס בהתאם להסכם שכירות שנחתם ביום 15.3.08, (להלן: "ההסכם") לפיו הנתבעים שכרו את הנכס לצורכי הפעלת מסעדה. תקופת השכירות נקבעה בין 1.4.08 לבין 31.3.09.

בהתאם להסכם, היה על הנתבעים לשלם סך של 4,620 ₪ דמי שכירות עבור חודשים ינואר- מרץ, (להלן: "שלושת החודשים האחרונים") ביום 1.1.09. השיק שניתן למטרה זו על ידי הנתבע הוצג לפירעון, אך לא נפרע בטענת "אין כיסוי מספיק".

לטענת התובעים לא שולם הסכום האמור ואף לא שולמו חשבונות חשמל וארנונה שהיה על הנתבעים לשלם.

בנוסף, טוענים התובעים כי הנתבעים גרמו נזק ללוחות החשמל של הנכס בסך של 4,000 ₪.

לגרסת הנתבעים עסקם נסגר והנכס פונה עוד בחודש ינואר 2009, ולכן אין לחייבם בגין השכירות עבור שלושת החודשים האחרונים. עוד טענו כי לוחות החשמל לא ניזוקו על ידם. לדבריהם הייתה תקלה בלוח החשמל והתובע 2 ביקש מהנתבעים לעקוף את השימוש בו עד אשר יתקן את הליקוי.

בתיק זה התקיים קדם משפט בפני כבוד הרשם דן סעדון ביום 28.10.09. בפסק דין חלקי אשר ניתן על ידי כבוד הרשם, קבע כי על הנתבעים לשלם לתובעים את הסך של 10,959 ₪ בתוספת הוצאות משפט (חלקי) בסך 1,500 ₪ עבור תשלומי ארנונה של תשעת החודשים הראשונים.

נותרת אם כן עתירת התובעים, כי הנתבעים ישלמו דמי שכירות עבור שלושת החודשים האחרונים בסך 4,655 ₪ , תשלומי ארנונה בגינם בסך 3,326 ₪, חשבונות חשמל שלא נפרעו בסך 4,820 ₪  וכן נזק שנגרם ללוחות החשמל בסך 4,000 ₪ .

לטענת הנתבעים עליהם לשלם סכום זה רק עבור התקופה בה שהו בנכס: "כל החובות שלי לחברת חשמל עד תאריך הפינוי, אם זה 6.2.09 אני עומד מאחוריהם... אני חייב לשלם על התקופה הזאת שאני הייתי במקום, כולל חשבונות ארנונה, אני עומד מאחוריהם" (עמ' 14 ש' 12, 15-14 לפרוטוקול).

אמנם על פי הראיות שהובאו בפניי, הנתבעים אכן פינו את הנכס לפני תום שלושת החודשים האחרונים, אולם אני סבורה כי על הנתבעים לשלם את הסכומים האמורים עבור שלושת החודשים האחרונים גם בנסיבות אלה.

נכון הוא, כי על פי הראיות התובעים דרשו מהנתבעים לפנות את המושכר כבר בחודש פברואר. מתוך עיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי במכתב פניה לנתבעים מיום 27.1.09, נספח "ג" לכתב התביעה, דרשו התובעים את פינוי המושכר וכן הודיעו לנתבעים על ביטול ההסכם במעמד צד אחד. במכתב התגובה מטעם הנתבעים ציין הנתבע 2 כי יפנה את המושכר בתוך מספר ימים ובין היתר התלונן כי ניתן מפתח של הנכס לאדם אחר פרט לנתבע בניגוד למוסכם. במכתב התשובה שנשלח לנתבעים ביום 7.2.09, נספח "ה" לכתב התביעה, נכתב בסעיף 4 כי "מפתח ניתן למנהל התחנה לצורך בדיקת מונה החשמל בלבד, וגם זאת לאחר שנטשתם את המושכר".

אולם דרישת התובעים לפינוי הנתבעים מהנכס נבעה מכך שהנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא שלמו את התשלום שהיו אמורים לשלם עבור חודשים אלה, על פי ההסכם. בנסיבות אלה, היו רשאים התובעים לבקש את פינוי המושכר כדי להקטין את הנזק, אך אין נובע מכך שמרגע שהנכס פונה אין הנתבעים נדרשים לשלם את התשלומים על פי ההסכם.

הנתבעים טענו כי לא שלמו את התשלום אותו היו אמורים לשלם על פי ההסכם, משום שלא סופקו מים המאפשרים להם להפעיל את המסעדה. אולם את טענתם זו הנתבעים לא הוכיחו. ראשית, על פי סעיף 29 להסכם, התשלום עבור המים הוא ישירות מול דור אלון ולא מול התובעים. שנית, מר גדעון מעיין סמנכ"ל חברת דורגז, אשר העיד מטעמה של התובעת, סתר את טענות הנתבעים בעדותו, בציינו כי המים לא נותקו כטענתם.

משאיני מקבלת את טענת הנתבעים כי התובעים הפרו את ההסכם ולפיכך לא שולם התשלום עבור שלושת החודשים האחרונים, המסקנה היא כי הנתבעים הפרו את ההסכם, ולפיכך היו רשאים התובעים לבקש את פינוי הנכס וכן לדרוש את התשלום עבור שלושת החודשים האחרונים.

לפיכך, אני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובעים דמי שכירות עבור שלושת החודשים האחרונים בסך 4,655 ₪ , תשלומי ארנונה בגינם בסך 3,326 ₪, וחשבונות חשמל שלא נפרעו בסך 4,820 ₪.

אשר לנזק שנגרם לארון החשמל. לטענת התובעים, הנזק הנטען נגרם על ידי הנתבעים בתקופה בה שכרו את המושכר. לביסוס טענה זו הציג התובע 2 העתק ביקורת חברת החשמל שנערכה ביום 28.4.08, קרי בחודש הראשון לתקופת השכירות, חשבונית מיום 10.11.09 בדבר תיקון לוח חשמל, קווי חשמל, כולל החלפת ממטים לא תקינים בסך של 4,000 ₪, וכן תמונות של ארון החשמל.

מנגד טען הנתבע 2 כי אין להטיל עליו אחריות לנזק. לדבריו, כל שביצע  בארון החשמל היה ניתוק חלק מסוים, תיקון שעליו אחראי התובע כמשכיר הנכס. ואלה דבריו: